<h1>סמ"ג עשין סימן רי"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ואם הוא כהן משיח מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף שנאמר בפרשת ויקרא (ד' ב'—י"ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה, אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת, והביא את הפר אל פתח אוהל מועד לפני ה' וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה' ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אהל מועד, וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרוכת הקדש, ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד, ואת כל חלב [פר] החטאת ירים ממנו את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב, ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היותרת על הכבד על הכליות יסירנה, כאשר יורם משור זבח השלמים והקטירם הכהן על מזבח העולה, ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו, והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אותו על עצים באש על שפך הדשן ישרף. פירוש (רש"י עה"ת) מאחת מהנה ממקצת אחת מהן כגון הכותב בשבת שם משמעון ונח מנחור דן מדניאל, אם הכהן המשיח וגו' מדרשו אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה כמו שנ' לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו ופשוטו לפי אגדה כשכהן גדול חוטא אשמת העם היא שהם תלוים בו לכפר עליהם והוא נעשה מקולקל, פר יכול זקן ת"ל בן אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד זה בן שלש, אל אהל מועד למשכן ובבית עולמים להיכל, את פני פרוכת הקדש כנגד בית קדושתה מכוון כנגד (בית) [בין] הבדים ולא היו נוגעין דמים בפרוכת ואם נגעו נגעו, ואת כל הדם שירי הדם, כאשר יורם כאותן האימורין המפורשין בשור זבח השלמים וכי מה פירש בשור זבח השלמים שלא פירש כאן ולימד מכאן בפרק איזהו מקומן (זבחים מ"ט ב') שאין למדין למד מן הלמד בקדשים, שאם לא נכתב בפירוש לא היה יכול ללמד פר כהן משיח על פר העלם דבר דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות ובבית עולמים חוץ לעיר כמו שפירשו רבותינו במסכת יומא (ס"ח א') ובמסכת סנהדרין (מ"ב ב'), אל שפך הדשן מקום ששופכין שם הדשן המסולק מן המזבח כמו שנאמר והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, על שפך הדשן ישרף שאין ת"ל אלא ללמד שאפילו אין שם דשן.
<h2>דף ח.</h2>
מצות עשה שיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו כשעשה עבירה שחייבין על זדונה כרת שנאמר בפרשת ויקרא (ויקרא ד' כ"ז—ל"ה) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם, או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו אשר חטא, וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט את החטאת במקום העולה, ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח, ואת כל חלבה יסיר כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ליי' וכפר עליו הכהן ונסלח לו, ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה יביאנה, וסמך ידו וגומר ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מעל זבח השלמים, פירוש (רש"י) לרבות האליה בכבש. אמרו רבותינו במסכת כריתות (ב' א') שאין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ועל דבר שיש בו מעשה, וגרסינן במסכת הוריות פרק שני (ח' א') ובפרק כלל גדול (שבת ס"ח ב') מתני ליה ר' יהושע [בן לוי] לבריה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה הוקשה כל התורה לע"ז מה ע"ז דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. בתחלת מסכת כריתות (ב' א') מונה שלשים ושש כריתות ומסיק בסוף על אלו חייבין על שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אף המגדף מפני שאין בו מעשה, ונאמר בעשותה פרט למגדף שאין בו מעשה.
<h2>דף ט.</h2>
שנינו בהוריות בד"א בשאר עבירות אבל בשגגת ע"ז בין הדיוט בין מלך בין כהן משיח מביא עז בת שנתה לחטאת שנ' בקרבן ע"ז בפרשת שלח לך (במדבר ט"ו כ"ז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת. ובין בע"ז ובין בשאר עבירות אין חילוק בין יחיד ששגג לרבים ששגגו שכל אחד ואחד מביא הקרבן שאמרנו שנ' תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, ומה שציבור מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת זהו ברוב ישראל ששגגו ועשו על פי הוראת ב"ד כדאמרינן במסכת הוריות (ד' ב'), והמבטל מילה וקרבן פסח אע"פ שיש בהן כרת אין בהן חטאת לפי שהן מצות עשה ואין חטאת בא אלא על לא תעשה שנאמר אשר לא תעשינה.
